מוצג לראשונה
..."מי שנמצא תחת היפנוזה או הפועל ללא הכרה ומתוך אוטומטיות, אינו נושא באחראיות פלילית. מבחינים בין מי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן מוחלט, זה הפועל באיבוד ההכרה, למי שנשלל ממנו חופש הבחירה באופן יחסי, בכורח אילוץ"...
[צילום] פיליפ בלאייש [מסטרינג פס קול] אלי שרגורודצקי


מוצג לראשונה
פשקוויל הוראות למוהל שהורד מהקיר באחת השכונות החרדיות.

מוצג לראשונה
בבסיס העבודה טפסי הסכמה לניתוח שמחייבים חתימה גם על סכנות עתידיות, מין כיסוי ל"פאשלות" אפשרויות.

מוצג לראשונה
חוזה שבתוכו הושתלו טקסטים של האמנית המקבלים משמעות חדשה ומתארים את המתח והפירוק בין המשפטי לאישי.

מוצג לראשונה
עבודה סביב חתימתו של הפקיד המתנוססת על פני מסמך "טיהור השם" משנת 1957, שתוכננו טיהור שמו של סבה של האמנית שהוצא להורג ברוסיה בתקופת סטאלין.

לכאורה חותמת קטנה, תמימה, קישוט אדום וחמוד אך מכריע, משנה חיים וגורלות. יעל מגדילה את החותמת ומנפחת אותה למימדים מפלצתיים, העיסוק בחוק וסדר ובפלילי משולב בחייה וברצף חיי משפחתה, אין בה אמונה שאנשי החוק יכולים להועיל לה ולהיות לטובת האזרח.

וידאו שצולם באיצטדיון טדי, ירושלים, בעבודה מתקיים דיון בתפוח האדמה לעומת פירות ירקות וצמחים אחרים בתרבות הישראלית, על ההתקבלות ו/או חוסר ההתקבלות שלו, תפוח האדמה כמטאפורה לאחר, למקובלות, להשתקה.

התכתבות עם ציורו המפורסם של דלקרואה – הציור מתאר את המהפכה הצרפתית 1830, המון של אנשים חמושים, מובל בידי אישה חצי ערומה המניפה את הדגל .
את אניסה עניין לעסוק דרך העבודה בנושא החירות ולתפוס את רגע החיוך האמיתי עם משפט כ"כ חזק שאף היווה אתגר לתרגם אתו מצרפתית לערבית ולשמור על המובן שלו.

אנו ניצבים כשווים מול עניה המכוסות של אלת הצדק. האמנם?
כוחה של המילה המודפסת והמשודרת וכוחו של הממון והייחוס הם שמעצבים לעיתים את הדין.
מחיקת השמות ופרטי פסק הדין, חושפת את המיזנצינה – המאשים – הנאשם – השופט.
זהו האידאל העירום הניצב אל מול מערכת המשפט, ואלה העוסקים בדין, ואלה המתייצבים בפניו בדרישת צדק, מביטים עליו באירוניה.

מוצג לראשונה
הארכיטקטורה של המוות. הוצאתו להורג של היהודי זיס, תוך התמקדות בבחירת הפרטים הפלסטיים שבסצינה. מתקיים דיון ביןהבחירה הקולנועית והמהות המשפטית האנטי יהודית. המעמד המשפטי של היהודים נגזר מהסגנון הקולנועי והבחירה האיומה של הסגנון מאפשרת את גזר הדין בפועל.

את חשבונה עם העבר מבטאת מרוות באמצעות צרורות נדודים עשויים מחימר, זכר לצרורות שארזו בחופזה בני משפחתה וכל תושבי הכפר דאז, בעת שגורשו מביתם.

מוצג לראשונה
נקודת מבט חסרת פרופורציה בין גנב קטן שגנב תיק לבין המשטרה שמגייסת את כל כוחותיה ורודפת אחריו כאילו היה טרוריסט מס' 1 בעולם.

מדובר במסמך כתוב שמנסה להסביר יחסים בלתי כתובים ובלתי נתונים להסדרה מילולית בתהליך החונכות של אמן צעיר מול המורה שלו.

עין תחת עין-שן תחת שן-שקר תחת שקר-אמת תחת אמת*, החומרים התנ"כיים מקבלים בשירתו של ניק קייב ובעבודתה של ענת הרחבה פואטית ופרדוקסלית כי מה לחוק ולצדק? *מתוך שיר של ניק קייב

רצח נשים על רקע כבוד המשפחה.

מוצג לראשונה
האמן כדמות פיקטיבית של חשוד המסתיר עצמו במהלך המשפט, מוחה על התנהגותנו כלפי כדור הארץ.

מוצג לראשונה
מבוסס על פסק דין שהוא סיפור קורע לב בו אין מנצחים, הדילמה נשארת גם אחרי הפסיקה.

מוצג לראשונה
כוחן של המילים שמשייטות בלשון המדוברת בטבעיות גמורה ונושאות איתן מטען פלילי.
[צילום] שרון הורודי

מוצג לראשונה
שאלת זכויות הקניין הרוחני של האמן על יצירתו פוגשות לעיתים מציאות של ניכוס ואלימות. העבודה מודדת את פקיעת אורך הרוח של האמן מול הפגיעה בזכויות.

מוצג לראשונה
המדינה, דוכן הנאשמים, הקורבן-הסלב, הרייטינג, המוסר והאמנות משתפים פעולה בחלל ההיכל.

מוצג לראשונה
עדי פועל במרחב הציבורי בציור ובהדפס גרפיטי-קופסונים [דמויות מסוגננות]

יוזמה של הצלם יורם וידל שמנחה קורסי צילום לאסירים במספר בתי כלא בארץ. הצילומים המוצגים יוצרים סוג של מסמך אותנטי על החיים בין כותלי הכלא דרך עיניהם של האסירים. מוצג בתאריכים 25 , 27 , 29 במרץ

*בכורה
סרט סטודנטים בלשי שמעולם לא צולם: עובדת בחנות מכשירי האזנה ומצלמות נסתרות, מתחילה לפתח פרנויות של חדירה לפרטיותה. רק פס הקול של הסרט נשמע, הסרט עצמו איננו. על הבמה מופיעים רחשי הלב, הצללים השחורים, השד הפנימי, הזימה וכל המניעים שלא נתפסו בעדשת המצלמה. מה שנותר לקהל, הוא לחבר את התמונות שפס הקול מעורר בדמיונו, ואת אלה להתרחשות הבימתית - עד כמה מסוגל המוח האנושי להפריד את המילים שהוא שומע מהמראות שהוא רואה?
[בביצוע] רויטל גוטשלק וענת כץ [תסכית] מיה צרפתי [שחקנים בתסכית] ארז מעין, תמר אלקן, עוז זהבי, גור פיפשקוביץ, מיה צרפתי, ענת כץ [עיצוב תלבושות] ירון זינו [עריכת סאונד] A.P. STUDIOS


*בכורה
I am the superman
The great enemy of evil
I fight for goodness
Fight for what’s right
The super good against the bad behavior
[משתתפים] רונה לי שמעון, סהר עזימי

*בכורה
בהשראת החוק להגנת הפרטיות , תשמ”א-1981.
“מצד אחד, יש אני והבית שלי, תחום הפרט... המיטה שלי, השולחן שלי, מכונת הכתיבה שלי... מצד שני, יש אחרים, האנשים, רשות הרבים, התחום הפוליטי... אי אפשר להחליק בחשאי מן האחד אל השני, אין מעבר... צריך סיסמה, צריך להוכיח כשרות...” [ז’ורז’ פרק, חלל וכו’: מבחר מרחבים, 1974]
[ריקוד] שלומית פונדמינסקי [מוסיקה מקורית] יניב מינצר [תלבושות] שירה וייז

*בכורה
בקיץ 1925 בטנסי שבארה”ב, עמד לדין מורה בית ספר שהואשם בכך שלימד בכיתה את תורת האבולוציה של דרווין, ועבר בכך על החוק לאיסור לימוד תיאורית האבולוציה: “... יהא זה בלתי חוקי עבור כל מורה, ללמד כל תיאוריה השוללת את סיפור הבריאה האלוהית של האדם כנלמד בתנ”ך, וללמד תחת זאת שהאדם הנו צאצא למין ירוד יותר של בעלי חיים”.
83 שנה לאחר “משפט הקופים”, כשהאינפורמציה חופשית ונגישה לכל, ומציפה אותנו בשלל צורות וצבעים, ואין לאדם הפרטי יכולת לסנן אותה - האם לא הופכים דווקא אז בני האדם לנוסחאות בעלות רגש ואישיות זהה?
[משתתפים] סתיו מרין, אורן נחום ואור מרין [עריכת פסקול מתוך הסרט “משפט
הקופים”] אורן נחום [עיצוב במה ותלבושות] אור מרין [ניהול חזרות] ליאור אביצור

הצגת מאבק הסטודנטים באופן ביקורתי / הומוריסטי - התלהבות ושמחת הקהל אשר משתלב בהמולה ולאו דווקא בוחן את הדברים עליהם עליו להיאבק.

*בכורה
עבדוללה דמות הנתונה במהלך של חיפוש אחר כוחותיה וזהותה...ללכת בעקבות קו שאינך רואה, בלבוש מוזר ושונה, להתייחד מההמון, להיות מוביל ומובל שופט ונשפט בו זמנית...

*בכורה
סדרת שירים שהם בגדר מדריך פופוליסטי בסבך השוק החופשי. איך להפנים בנוחיות את תהליכי העיכול של חוקי השוק, למרות שהם מאיימים על עקרונות של חופש ובחירה חופשית.


מיצג/הרצאה שבמהלכו מוקרא חוזה בין האובייקט האמנותי לאמן. האידיאה הופכת לפרקטיקה - האמן משתלט על האובייקט ובולע אותו.


*בכורה
האם כשאתה מגיע הביתה וסוגר את הדלת אתה חופשי בביתך או נמצא בבית כלא? שאלת החופש-הגבול-השותפות-קשרים דינמיים בין שכנים ומשא ומתן צפים ועולים מהעבודה. * השם לקוח מן המשפט העברי - דיון על מקרקעין שכנים.


הגשת תלונה בתחנת המשטרה על קלטת שנגנבה, עימות עם השוטרים על איסור לצלם בתוך התחנה, החרמת הקלטת המצולמת וחוזר חלילה לנקודת ההתחלה – הגשת תלונה על גניבת קלטת.


מול האפשרות לציית לחוק, או להתנגד, מציע רועי צ’יקי ארד, את האפשרות שלו: להמציא חוקים חדשים והגבלות משונות. הוא ידגים את טכניקת ה”קימו” [סגנון שירה חדש] והמצאות פואטיות נוספות.


לֹא נִקִּיתָ אֶת הָעַיִן
אז קבוּצַת אֶפֶס רוֹצַחַת אוֹתְךָ
בְּחִתּוּךְ עַפְעַפַּיִם.
קבוצת אפס - ישות פואטית וארגון מחתרת להצלת ה”אני”.
[בימוי] אלכס לנדסמן [עריכה] ליאת לוי [צילום] שירי בר און

הצגת מאבק הסטודנטים באופן ביקורתי / הומוריסטי - התלהבות ושמחת הקהל אשר משתלב בהמולה ולאו דווקא בוחן את הדברים עליהם עליו להיאבק.


איך בכלל מתקרבים למחשבות ווידויים של מי שהיה אחראי לחיסולם של מיליונים? האם ניתן בכלל להתייחס ליומנו כיצירה ספרותית אנושית?
“לא קבלתי את המלאכה כמו איזה בהמה חסרת דעת...” [אוטו אדולף אייכמן, מתוך ספר זיכרונות שכתב בכלא הישראלי לפני הוצאתו להורג].
[משחק] אריה בוגנים [צילום] שחר מינגוב [עריכה] אריאל פלאטו [הפקה] סופר
דימונה הוצאות

*בכורה
אימפרוביזצית וידאו-סאונד. רצפי דימויים וסאונד הנבנים בזמן אמת, מתוך סיפור אמיתי על קרול, נערה שנחטפה בידי זוג נשוי ושימשה אותם כעבד וכשפחת מין. גם לאחר שהזוג שחרר אותה, התעקשה להישאר בסיטואציה מיוזמתה שבע שנים נוספות.

*בכורה
שירים דאדאיסטים, טקסטים קצרצרים והקראה מפסיקת בית משפט השלום בת”א בעניין חוק המכר.


קטע מתוך “אישה יפה” המטפל בסצינת המיקוח, דורון מכפיל את הקורבן כשהוא מסתיר את פניה של השחקנית ומשבש את קולה – זו טכניקה שמשמשת מרואיינים שאינם חפצים להיחשף. לעיתים אלו נאשמים לעיתים קורבנות התעללות


*בכורה
מוסיקה אלקטרונית מלווה מאבק על השלטון.
[רעיון] אלכס לנדסמן ודני שחם


טקסטים רוויים בז’רגון ובמוטיבים משפטיים-פליליים. אם החוק הוא ממהות השפה והסדר הסימבולי בכלל [עפ”י לקאן], השירה חייבת בהכרח להיות מזוהה עם הצד הפלילי.


טאטי נכנס לנעליו של השאהיד מתוך רצון להבין את מניעיו ואת תחושותיו. הוא נטל את מרכיבי האירוע השאהידי האלים והפך את “גן העדן של מעלה” המובטח לשאהיד לגן עדן של מטה.


ג’רום נעצר ונשפט על גידול מריחואנה בכמויות מסחריות והושם במעצר בית. כאופטימיסט חסר תקנה הוא רואה בחיים הרפתקה בלתי נגמרת. העבודה מאירה על אופיו של סחר הסמים בעיירה קטנה בקנדה.
אנגלית ללא תרגום

עיבוד לבמה של נעמי יואלי לסיפורה של אידה פינק.
ארבעה אנשים מעידים על רצח המוני שהתרחש שנים רבות לפני כן בכיכר העיר בפולין בזמן אקציה. כל אחד מהעדים מתעמת בו זמנית עם הזיכרון האישי שלו ועם התביעה המשפטית לספק ראיות מוצקות לטבח, ובעיקר אודות מיקומו ומימדיו של שולחן שהיה-או-לא-היה ושמאחוריו ישב-או-לא-ישב איש גסטאפו ופיקד על האקציה. הניסיון הבימתי בא לשתף את הצופים בסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת, להיות עדים לייאוש שהוא המכנה המשותף היחיד אולי של 4 עדים ותובע -חוקר.

“התובע: אתה, אם כן, נזכר שקיפר ישב על כסא.
גרומבאך: בוודאות גמורה.
התובע: אם אנו מניחים שבכיכר עמד כיסא, אפשר לשער שהיה שם גם שולחן?
גרומבך: שולחן... רגע אחד... שולחן... לא... דווקא הכיסא הזה נראה לי כזה... רק רגע... לא, לא היה שם שולחן. את השולחן הביאו אחר כך. עכשיו אני נזכר בדיוק. שני שוטרים צבאיים הוציאו שולחן קטן מבניין העירייה.
התובע [באנחת רווחה]: נו, סוף סוף משהו קונקרטי”.

[מחזה] אידה פינק [בימוי] נעמי יואלי [עיצוב] עמית דרורי [תלבושות] נעה וידמן
[תאורה] אורי רובינשטיין [מוסיקה] יוסי מר-חיים [משתתפים - לפי סדר א-ב] דינה בליי, נעמי יואלי, מיקי מרמור, יוסי מר-חיים, הדס עפרת [וידאו] ליאור לרמן ויונתן שוחט [תרגום] דוד וינפלד

אגממנון, מצביא יוון, שוחט את בתו על המזבח כדי לפייס את הרוחות ולהפציר בהן שינשבו במפרשי הספינות היווניות בדרכם לנקום בטרויה את חטיפת הלנה. עשר שנים לאחר מכן, בשובו כמנצח לביתו, רוצחת אותו אשתו באמבטיה כדי לנקום את דם הבת. בנם נתבע על ידי האל האולימפי הצעיר אפולון לנקום את דם אביו - ולרצוח את אימו. אלות הזעם הזקנות רודפות אותו ומבקשות צדק לרוח האם הנרצחת. בית המשפט המיתולוגי הראשון מוקם באתונה כדי לחרוץ את דין אורסטס.

“אתנה: ...כל עוד בית המשפט הזה ישליט יראה
יש סוללת מגן לארץ ועיר,
כדוגמתה לא תימצא ביד שום עם.
חסין מול בצע, נעלה הוא בית הדין,
מהיר חימה, ער בעבור הישנים,
כזה הוא המשמר אשר אני יוסדת”.

[מאת] אייסכילוס [תרגום] אהרון שבתאי [בימוי] משה פרלשטיין [בין השחקנים] חנה מרון, נעמה שפירא, שרון אלכסנדר ואחרים

*בכורה
העבריין אטו ייסק עומד לדין על מספר רב מאוד של פשעים כנגד המשטר, כשהחמורה שבהן היא השתנה על קיר של משרד ממשלתי. עיבוד לבמה לסיפור “משפטו של החתרן האנאלפבית” מאת הסופר האתיופי המא טומא
.[Hama Tuma]
המא טומא יליד אתיופיה, 1949 . אינו מגדיר עצמו כסופר אלא כפעיל פוליטי למען הדמוקרטיה באתיופיה ובכלל. הסיפור “משתין בקיר” לקוח מתוך קובץ סיפוריו “משפטו של רופא האליל הסוציאליסט”, הכתובים אנגלית.
תיאטרון נטלה הינו תיאטרון אתיופי-ישראלי הפועל בהצלחה גדולה בירושלים משנת 1994.
[תרגום] דורי פרנס [עיבוד ובימוי] יפה שוסטר [שחקנים] יוסי וואסה, איתן סאלם, מולט אלעזר, מיכאל אווקה, שמואל ברור [עיצוב חלל ותלבושות]בית-הספר לתיאטרון חזותי [תאורה וסאונד]דני ז’רז’בסקי [בהפקת הזירה הבין תחומית]


[טקסטים] האימהות של כיכר מאי, צ’ארלס רזניקוף, רג’א שחאדה, אלן קולסקי הורביץ, זוהר איתן, ג’ורג’יו באסאני, ט. כרמי, נתן זך, מאיר ויזלטיר, פדריקו גרסיה לורקה, אריה סיוון, רוני סומק, אמירה הס, זלי גורביץ’, ז’ורז’ פרק, אבנר שץ, מקסוליזי נייזואה, עדנה סנט וינסנטמילי ועוד [מבצעים] נעמה שפירא, לירון ברנס, אמירה הס


הסרט מפגיש את הצופה עם משחבתו המורכבת של בשארה על קיום אזרחי בתנאים שך סכסוך לאומי בראשית המאה ה-21. המחשבה הפוליטית של בשארה רוויה במתחים ודרמות שהופכות את המפגש אתה לחוויה קולנועית מסעירה. המחשבה הפוליטית של בשארה מציעה מפגש אפשרי בין פרקטיקות אזרחיות אוניברסליות וזהות לאומית. סרט חובה לכל אזרח ואזרחית המודרנית.
[צילום] מיקי קרצמן [עריכה] אליאב לילטי

לצורך מתן פסק דין על בית המשפט לקבוע, בין השאר, מסכת עובדתית; וכשמונחות לפניו גרסאות שונות של האמת — לבחור לאיזו מן הגרסאות להאמין, כשהכלים העומדים לרשותו יעילים אמנם, אך גם מוגבלים. פסק דין משפטי איננו אלא פרשנות אחת של המציאות, המקבלת את תוקפה ממעמדו של בית המשפט והסמכות החברתית המוקנית לו. הוא ודאי איננו בגדר אמת שאין בלתה.

בעקבות השיחה יוקרן הסרט:

[בימוי] אנדריו ג’ארצקי
בערב חג ההודיה 1987 מתדפקים שוטרים על דלת משפחת פרידמן החיה בעיירה קטנה בלונג איילנד. ארנולד, אבי המשפחה, עד אז מורה נערץ, וג’סי בנו הצעיר, נעצרים עוד באותו ערב. האשמה: פדופיליה. במרתף הבית ששימש את ארנולד וג’סי ככיתה לחוג מחשבים, נמצאו חומרים פורנוגרפיים. אחר כך מדווחת המשטרה על עדויות של נערים התומכות בהאשמות. הפרשה עושה גלים לא רק בקהילה הקטנה וההיסטריה התפשטה אל כל רחבי ארה”ב. התקשורת משחקת תפקיד ראשי בליבוי היצרים והרבה לפני שהעניין הגיע לבית המשפט, כבר נחרץ דינם הציבורי. “לתפוס את הפרידמנים” גרף את הפרס התיעודי הגדול בפסטיבל סאנדאנס 2003
[107 דקות] אנגלית, תרגום לעברית